רע"א 7662/00

תקציר

מבקש שנפגע תבע פיצויים מחברת חסנה חברה לביטוח בע"מ (חברת הביטוח), בטענה כי התקשר בהסכם ביטוח באמצעות סוכן. חברת הביטוח הכחישה את קיומו של הסכם כזה, והעבירה את נטל ההוכחה למבקש. הן בית משפט השלום והן בית המשפט המחוזי פסקו לטובת חברת הביטוח, וקבעו כי המבקש לא הצליח להוכיח את מעמדו של הסוכן כנציג מוסמך. המבקש ערער לבית המשפט העליון, וטען כי סוכן הביטוח, שתיווך בעסקה, נחשב לנציג המבטח לקבלת דמי ביטוח. עם זאת, השופט א' ריבלין הגיע למסקנה כי החלטות הערכאות הנמוכות יותר היו מוצדקות, שכן הסוכן זייף את פוליסת הביטוח ולא הביא ראיות לאישורו. יתר על כן, חומרת מעשיו הפליליים של הסוכן פטרה את חברת הביטוח מכל אחריות. בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור של המבקש, ובמקום זאת אישר את החלטות הערכאות הנמוכות יותר. המבקש חויב בהוצאות חברת הביטוח ובשכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ש"ח. השופטת א' והשופטת א' פרוקצ'יה הסכימו עם ההחלטה.