רע"פ 2111/15

תקציר

בית המשפט החליט שלא לקבל את בקשת רשות הערעור, שכן היא אינה מעלה סוגיות משפטיות או ציבוריות כלליות חדשות, ולכן לא סביר שייעתר ערעור שני. השופט בחן את הבקשה, את תגובותיה ואת פסקי הדין הקודמים של בית המשפט, ומצא כי טענות המבקש היו פרטניות וכבר זכו להתייחסות הולמת. המבקש פונה לבתי המשפט השונים כבר למעלה מעשור, מפגין חוסר מאמץ בציות לתקנות הבנייה ובמקום זאת מבקש הארכות מעצר או מתנגד לצווי הריסה, מה שמוביל להרשעות מרובות בגין אי ציות. השופטת הדגישה כי אף שהוכר מצבו הנפשי של המבקש, אין בו כדי להצדיק את הבנייה הבלתי חוקית הממושכת. יתר על כן, העברת נטל ההוצאה לפועל לוועדה המקומית, הגם שנעשית בדרך כלל בעת מתן גזר הדין, מצויה בסמכותו הטבועה של בית המשפט והיא נחוצה במקרה זה בשל אי עמידתו של המבקש. בשקלול השיקום, קבע השופט כי הכשרת המבנה הבלתי חוקי לא תתרום לשיקומו של המבקש, שבהקשר זה מתייחס להשתלבותו מחדש של העבריין בחברה ולהימנעות מהתנהגות עבריינית. בסופו של דבר, בקשת הערעור נדחתה.