הפ"ב 53555-05-12

תקציר

קביעתו של בית המשפט היא כי שני הצדדים טעו בהליך בקשותיהם. ראשית, את בקשתו של שלמה לאישור פסק הבורר, שביקש גם את ביטולו החלקי, היה צריך להגיש כבקשת ביטול. שנית, את בקשתו של לירון, שביקש לאשר את פסק הבוררות, היה צריך להגיש כבקשת ביטול, שכן הוא ביקש תיקונים מסוימים. טעות זו הביאה לכך שבקשת הביטול של שלמה הוגשה באיחור. עם זאת, מהות הבקשה עצמה נדחית מכמה טעמים. ראשית, סמכותו של הבורר נגזרת מהסכמת הצדדים ומוגבלת להיקפו של הסכם הבוררות. במקרה זה, פסק הבורר התייחס לצד שלישי, תמיר, שלא היה צד להסכם הבוררות. עם זאת, ישנם חריגים לכלל זה, וניתן לחייב צד שאינו חתום על הסכם בוררות להשתתף בהליך אם הוא קשור באופן מורכב לסכסוך. כאן נחשבת לירון כתחליף לתמיר, כך שפסק דין נגד לירון מיישב גם את המחלוקת עם תמיר. יתר על כן, הן שלמה והן לירון הסכימו כי הסכסוך ביניהם נוגע לנושאים רחבים יותר מעבר להסכם הבוררות הפורמלי, המרחיב את סמכות הבורר. לבסוף, שלמה כבר קיבל תשלומים על בסיס פסק הבורר וכעת אינו יכול לערער על המבנה שלו. לפיכך, בקשתו של שלמה לביטול חלקי של פסק הבוררות נדחית, ופסק הבוררות מאושר במלואו.