דנ"פ 5567/00

תקציר

העתירה בפני בית המשפט מבקשת לקיים דיון נוסף בפסק הדין בערעורו הקודם של העותר על הרשעתו בעבירת השוחד. סעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט מפרט את העילות לקיום דיון נוסף כאמור, הכולל מקרים שבהם פסק הדין סותר פסיקה קודמת של בית המשפט העליון, או שפסק הדין חשוב, קשה או חדשני, ומשאיר מקום לדיון נוסף. עיקר טענותיו של העותר נסובות סביב תקיפת ממצאי העובדות בדבר התשתית הראייתית של פסק הדין הקודם שהרשיע אותו בשוחד. בית המשפט מבהיר כי דיונים נוספים לא נועדו לשמש כערעורים נוספים, וטענות המכוונות לממצאים עובדתיים, ללא חידוש או קושי, אינן מצדיקות דיון נוסף. במקרה דנן, העותר לא הציג כל נימוק הנופל בגדר התנאים המפורטים בסעיף 30(ב) לקיום דיון נוסף. טיעוניו עוסקים בעיקר במהימנות העדים ובתשתית הראייתית, שנקבעו בפסק הדין הקודם. יתר על כן, העותר לא זיהה פסיקות חדשות או קשות, או סתירות עם פסקי דין קודמים. לפיכך, העתירה נדחית, וצו עיכוב הביצוע מבוטל, המחייב את העותר להתייצב לריצוי עונשו במועד הנקוב. החלטה זו נועדה לשמור על אמון הציבור בבית המשפט, המבוסס על ההבנה כי הצדק נעשה על פי החוק, ללא משוא פנים או השפעה של דעת הקהל.