תפ"ח 5001/08

תקציר

הנאשם הורשע בשורה של סעיפים של מעשה מגונה בבן משפחה קטין, בין השנים 1998 ל-2000. הקורבן, שהייתה אז בת תשע עד אחת עשרה, התגוררה עם הנאשם ואשתו – דודתה – בבית סבה וסבתה בזמן שהוריה נעדרו. הנאשם ניצל את מצבה הפגיע והתלוי של המתלוננת, וביצע בה מעשים מגונים מספר פעמים בשבוע. מעשים אלה כללו אוננות, נשיקה ושפשוף איבר מינו בגופה. חומרת העבירות, גילה הצעיר של הקורבן ועמדת האמון שהנאשם נתן בחייה היו כולם גורמים מחמירים. הנאשם לא הביע חרטה וניסה להסיט את האשמה, ובכך תרם למצוקתה הנפשית של המתלוננת. הנפגע סבל מפגיעה נפשית קשה, שהצריכה אשפוז פסיכיאטרי ממושך וטיפולים. מצבה הנפשי, המאופיין בדיכאון, מחשבות פולשניות והתנהגויות של פגיעה עצמית, יוחס לטראומה שחוותה. בתי המשפט הדגישו את הצורך בענישה מחמירה במקרים כאלה כדי להגן על קטינים ולהעביר מסר מרתיע. בהתחשב בהיעדר עברו הפלילי של הנאשם ובזמן שחלף עד לחקירה, גזר עליו בית המשפט שמונה שנות מאסר, 18 חודשי מאסר על תנאי וקנס של 25 אלף שקל.