עפ"ג 33805-09-20

תקציר

פסק הדין דוחה את ערעורו של הנאשם, שהורשע בהחזקת אגרוף מחוץ לביתו או לחצריו ללא מטרה לגיטימית, עבירה על סעיף 186(א) לחוק העונשין. בית המשפט מסכים עם קביעתו של בית משפט קמא כי יש להתייחס לעבירה בחומרה בשל הסיכון הנשקף ממנה לשלום הציבור. תופעת החזקת סכין ועבירות אלימות נפוצה, ותוצאותיה לעיתים קרובות חמורות. בית המשפט דן בפסקי דין קודמים המדגישים את האינטרס הציבורי במיגור תופעת החזקת הסכין השגרתית, ואת הצורך להעביר מסר חד משמעי נגד החזקה שלא כדין. עוד מודגש כי העבירה של החזקת אגרוף אינה פחותה מעבירה של החזקת סכין, שכן שתיהן מהוות סיכון דומה. בית המשפט בוחן את נסיבות המקרה ומגיע למסקנה כי ויתור על ההרשעה יפגע באופן משמעותי באינטרס הציבורי, בהרתעה ובשיקולי גזר הדין. בנוסף, בית המשפט לא שוכנע כי ההרשעה תגרום נזק חמור לשיקומו של הנאשם. טענות הנתבע בדבר פגיעה אפשרית בעבודתו העתידית ובכוונתו להירשם לשיעורי נהיגה באוטובוס נמצאו תיאורטיות ובלתי מבוססות. בית המשפט מדגיש את האינטרס הציבורי בכך שלרשות המוסמכת תהיה גישה לכל המידע הרלוונטי בבואה לשקול הוצאת רישיון נהיגה. לבסוף, בית המשפט מציין את ההקלה שגילה בית משפט קמא בגזר הדין ומותיר על כנו את העונש של שלושה חודשי מאסר על תנאי וקנס.