ת"א 9319-10-11

תקציר

המחלוקת נסובה סביב מספר הסכמים למתן שירותים משפטיים והפניית לקוחות. ההסכמים נחתמו בין התובעת לבין הנתבעים 1 ו-2 בשנת 2006, ובין הנתבעת 2 לבין בא כוחה של התובעת בשנים 2009 ו-2010. התובע, שאינו עורך דין, טען כי הנתבעים הפרו הסכמים אלה בכך שלא שילמו לו עבור שירותיו וביקשו סעדים שונים, לרבות חשבונות של כל תיקי הלקוחות שהופנו על ידו ופיצוי כספי. מנגד, טענו הנתבעים כי ההסכמים אינם חוקיים ולכן יש לבטלם. עוד טענו כי הצדדים הגיעו בעבר לפשרה בשנת 2008 וכי כל התשלומים המגיעים לתובע בוצעו. לאחר בחינת חומר הראיות, מצא בית המשפט כי ההסכמים אכן אינם חוקיים שכן הם מנוגדים לחוק לשכת עורכי הדין, האוסר על עורכי דין לשדל לקוחות או לחלוק את שכר טרחתם עם מי שאינם עורכי דין. השופטת ציינה כי כל הצדדים היו מודעים לאי חוקיות זו, אך המשיכו בהסכמים בכל זאת. משכך, קבע בית המשפט כי החוזים בטלים ואין בהם כדי להקנות כל זכות חוקית לתובע. יתר על כן, השופט ציטט תקדימים התומכים בהחלטה שלא להורות על השבה או פיצוי במקרים של חוזים בלתי חוקיים, במיוחד כאשר אי החוקיות אינה מבודדת אלא טבועה בעצם מהות ההסכם. לפיכך נדחתה התביעה, וכל צד חויב לשלם הוצאות בסך 15,000 ₪ לאוצר המדינה. בית המשפט אף העביר העתק מפסק הדין לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין לבחינה נוספת של התנהלות עורכי הדין.