מ"ח 8390/08

תקציר

בית המשפט החליט כי אין מקום להעניק לעותר משפט חוזר מכמה שיקולים. ראשית, העילה המשפטית היחידה המחייבת בדיקה, כאמור בסעיף 31(א)(4) לחוק בתי המשפט, אינה קיימת במקרה זה. משפט חוזר הוא חריג ולא נורמה, והעותר לא הביא ראיות מספיקות להוכחת קיומה של איזו מעילות למשפט חוזר לפי סעיף 31(א) לחוק בתי המשפט. טענות העותר בדבר ייצוג לקוי על ידי סניגורו הן כלליות ובלתי מבוססות, ואינן מצביעות על כשל חמור שיגרום לעיוות דין. ניתן להתעלם גם מהטכניות של מינוי הסניגור, שכן העותר היה מיוצג דה פקטו לאורך כל המשפט, והוא עצמו ביקש את המשך שירותיו של הסניגור. גם מתמלילי הדיונים בבית המשפט המחוזי עולה כי העדים נחקרו חקירה נגדית יסודית, דבר המצביע על התנהלות פרוצדורלית משביעת רצון. העותר לא עלה בידי העותר להוכיח פגמים מהותיים בייצוג או טעויות פרוצדורליות המצדיקות משפט חוזר. יתר על כן, טענותיה הנוספות של העותרת, כגון שיהוי הצדק, אינן ראויות על פי החקיקה הרלוונטית ומתאימות יותר להליכים משפטיים אחרים. גם המשקל שניתן לעדות המתלוננת אינו טיעון תקף למשפט חוזר, שכן הוא מתייחס להליך ערעור ולא למשפט חוזר. לבסוף, טענות העותר נגד שופט בית המשפט המחוזי הן חסרות תום לב וחסרות בסיס, ועל כן אינן מהוות עילה מוצדקת למשפט חוזר. ככלל, הבקשה למשפט חוזר, שהוגשה זמן רב לאחר התקופה המותרת בחוק, אינה מגלה כל עילה למשפט חוזר ולכן היא נדחית.