עחד"ת 3434-10-21

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק במחלוקת על אישור תביעת חוב בתיק פשיטת רגל. השופט פותח בציטוט התקנות הרלוונטיות, המאפשרות לנאמן, לחייב או לכל נושה לבקש מבית המשפט לבטל או לצמצם תביעה שלא אושרה כראוי. לאחר מכן מבחין השופט בין המקרה הנוכחי למקרה קודם, אליהו מימון, שבו צומצם פסק הדין על סמך נתונים חדשים שהציג החייב. במקרה זה, החייב פנה ישירות לפקיד וביקש בדיקה חוזרת, אשר לדברי השופט היא דרך פעולה מוצדקת למניעת עיוות דין. עם זאת, המקרה הנוכחי שונה. כאן לא הוגש ערעור למנהל המיוחד, שערך בדיקה מחודשת במהלך ערעור על פסיקת החוב המקורית. המערערים טענו כי יש לצמצם את פסק הדין מעבר למה שהמנהל המיוחד כבר צמצם אותו, והמנהל בחר להתעלם מהחלטות קודמות של בית המשפט בנושא. השופט מסכים עם המערערים כי נראה כי תיקון המנהל המיוחד מגדיל את החוב ואינו מהווה מענה הולם לערעור. השופטת מדגישה כי שיקולי יעילות אינם מצדיקים ויתור על בחינת סכום החוב על ידי בית המשפט, מה גם שהמנהל המיוחד לא השיב כראוי לטענות המערערים בדבר חישובי ריבית שגויים. במקום להכריע בערעור, השופט קובע כי על המנהל המיוחד לפעול על פי הפרוצדורה הקבועה בתקנה 95(א) ולפנות לבית המשפט בבקשה להפחתת סכום החוב, תוך התייחסות מפורשת לטענות המערערים. אם המנהל המיוחד לא יעשה כן בתוך 30 יום, יוכלו המערערים להגיש בקשה משלהם או לבקש הכרעה בערר הקיים. השופטת מדגישה כי על כל צד לשאת בהוצאותיו לעת עתה, והעניין יישקל בהמשך בעת קביעת סכום החוב.