עת"מ 30540-03-11

תקציר

העותר ביקש לבטל את החלטת ועדת הערר לאשר תכנית להקמת תחנת דלק בסמוך לתחנה קיימת המופעלת על ידי העותר. העותר טען כי ההחלטה אינה סבירה ולוקה בפגמים מנהליים שונים לרבות ניגוד עניינים, חוסר סמכות ופגמים בהסדרי התעבורה. בית המשפט הדגיש כי תפקידו לבחון האם נפל פגם מינהלי בהליך קבלת ההחלטות של ועדת הערר, תוך התחשבות בכך שככל ששיקול הדעת הנתון לרשות רחב יותר, כך צריכה להיות התערבות בית המשפט בהחלטותיה צרה יותר. בית המשפט מצא כי לא נפל פגם בהחלטת ועדת הערר בעניין הסדרי התנועה, שכן היא התבססה על חוות דעת של רשויות התכנון והעותר לא הציג טיעון משכנע. באשר להקמת תחנת דלק נוספת, הסכים בית המשפט עם החלטת ועדת הערר, תוך שימת דגש על תקנת הציבור לעידוד הקמת תחנות דלק נוספות. עוד נטען בעתירה כי ועדת המשנה קיבלה את החלטתה ללא סמכות בשל שינוי משפטי שחל לאחר החלטתה. בית המשפט דחה טענה זו, שכן לוועדת הערר הייתה סמכות להתאים את התכנית לחוק הקיים. הטענה המרכזית הייתה על ניגוד עניינים של יו"ר ועדת המשנה, דוד ביטן, שנכח לכאורה במסיבת יום הולדת לבנו של המשיב וניסה לשכנע את התושבים למשוך את התנגדותם לתוכנית. בית המשפט ציין כי הדרך הראויה להתמודד עם כך הייתה באמצעות עתירה מנהלית נגד החלטת ועדת המשנה. עם זאת, בית המשפט בחן את הטענות ולא מצא ניגוד עניינים או משוא פנים, מה גם שביתן לא היה קשור אישית או כלכלית לתחנה החדשה. בית המשפט הסכים עם זכותה של ועדת הערר לדון בתכנית דה נובו, ובכך שלל כל ניגוד עניינים פוטנציאלי בשלב ועדת המשנה. בנוסף, השיהוי של העותרת בהגשת העתירה והשלב הנוכחי של הליך התכנון, לצד היעדר פגמים תכנוניים ותמיכת התושבים השכנים בתחנה החדשה, הביאו את בית המשפט לדחות את העתירה. החלטת ועדת הערר נמצאה סבירה וחוקית, ללא פגמים מינהליים, ולכן העתירה נדחתה. העותר חויב לשלם הוצאות בסך 25,000 ₪ לכל אחד מהמשיבים.