רע"א 9384/05

תקציר

בפסק דינו של המשנה לנשיאה א' ריבלין בעניינו של המשיב מס' 1, התייחס בית המשפט לאירוע שאירע ביום 14.7.96 בכפר עילבון. המשיב מס' 1, יחד עם חבר, ניהלו עימות מילולי עם תושבי הכפר על רקע צריכת משקאות משכרים. לאחר יציאה ראשונית, הם חזרו ונסעו לכיוון תושבי הכפר, תוך שהם פוגעים במשיבים 2 ו-3. בית משפט השלום קבע תחילה כי אירוע זה אינו "תאונת דרכים" לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, שכן הוא הוגדר כמכוון. בהמשך חלק בית המשפט המחוזי על כך, וציין את האפשרות לקיומם של תרחישים חלופיים כגון נהיגה בשכרות ולא פגיעה מכוונת, נוכח רמת האלכוהול הגבוהה בדמו של המשיב מס' 1 ונהיגה לא יציבה. עם זאת, לאחר עיון חוזר הסכים בית המשפט העליון עם קביעתו המקורית של בית משפט השלום, והדגיש כי הראיות תומכות במעשה מכוון ולא בתאונה. נקודות המפתח כללו את היעדר הבלימה, פניית הפרסה המכוונת לעבר הקהל והתנהגות הנהיגה האגרסיבית. בית המשפט הדגיש כי נטל ההוכחה לחריגת אירוע כ"תאונת דרכים" מוטל על הוכחת היותו מכוון, ומצא כי התקיים במקרה זה. יתר על כן, הראיות לא הצביעו על כך שהמשיב מס' 1 היה שיכור עד כדי כך שלא היה מסוגל להתכוון, ובכך חיזקו את המסקנה בדבר פגיעה מכוונת. משכך, התקבל הערעור, בוטל פסק דינו של בית המשפט המחוזי והחלטת בית משפט השלום הוחזרה על כנה, ללא צו להוצאות. פסק דין זה התקבל פה אחד על ידי השופט א' גרוניס והשופט ד' חשין.