עת"מ 1253/05

תקציר

העתירה מערערת על אישור תוכנית מתאר להקמת חומה בין שכונה ערבית למושב יהודי סמוך. העותרים, תושבי השכונה הערבית, טוענים כי מטרתה האמיתית של החומה היא אפליה והפרדה נגד ערבים. לטענתם, החומה תגרום לגטאות של שכונתם, תפגע בזכויותיהם ותעביר מסר של הדרה ונחיתות. המשיבים, לרבות המועצה הארצית לתכנון ובנייה והוועדה המחוזית לוד, גורסים כי החומה נועדה להגן על תושבי המושב מפני פעילות עבריינית בשכונה. בית המשפט מוצא כי המועצה לא התייחסה כראוי לטענות העותרים בדבר אפליה וגטואיזציה, שהם שיקולים תכנוניים תקפים. היא מבטלת את החלטת המועצה ומחזירה את התכנית להמשך דיון ודיון בטענות אלה. בית המשפט מדגיש את תפקידם המורחב של דיני התכנון בהתייחסות למטרות חברתיות ואת חובתם של מוסדות התכנון לשקול אינטרסים ציבוריים שונים, לרבות סוגיות רגישות כמו רגשות דתיים ולאומיים. הוא מורה למועצה לבחון את מידתיות השפעת החומה על העותרים ביחס לייעודה ההגנתי על המושב. בנוסף, בית המשפט מתייחס לטענות פרוצדורליות שונות הקשורות להגשת התכנית ולצירוף הצדדים, ואינו מוצא בהן כל הצדקה. ככלל, פסק הדין מחייב הליך תכנוני מחושב וכוללני המביא בחשבון את ההשלכות המרובות של החלטות מסוג זה.