תאד"מ 59018-05-23

תקציר

תיק זה לפתחו של בית משפט השלום בבאר שבע עוסק בתביעה כספית המבוססת על שטר חוב, ובפרט שלושה שיקים בסך 15,642 ₪, אשר בוטלו על ידי הנתבע בהוראתו. **עקרונות משפטיים וחידושים** ליבת המחלוקת המשפטית נסובה סביב דוקטרינת **המחזיק בבוא העת**, כפי שהיא מעוגנת בסעיף 28(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש]. התובע טוען כי הוא מחזיק ראוי בשיקים, לאחר שרכש אותם לפני מועד פירעונם, בתום לב ובערך. הנאשם, לעומת זאת, חולק על כך, וטוען בתחילה כי הצ'קים נגנבו וחתימתו זויפה. חידוש משפטי משמעותי שנצפה במקרה זה הוא גישת בית המשפט ל**התפתחות העדות והתצהיר של צד**. טענתו הראשונית של הנתבע לזיוף הופרכה על ידי הודאתו לאחר מכן בפני מומחה כתב היד כי אכן חתם על השיקים. שינוי מהותי זה בגרסתו, יחד עם היעדר הסבר מניח את הדעת, ערער באופן משמעותי את אמינותו בעיני בית המשפט. בית המשפט מציין במפורש כי "על פי הפסיקה, משקלה של גרסה מודחקת הוא נמוך". בית המשפט מתעמק גם ב**השלכות המשפטיות של מכשירים לא שלמים**. הימצאות חותמת התובע על חלק השיקים המיועד לשמו של המוטב, גם ללא טענה מפורשת מצד הנתבע, הביאה את בית המשפט להניח כי השיקים לא היו שלמים בעת קבלתם על ידי התובע. זאת בקנה אחד עם העיקרון הקבוע בסעיף 19 לפקודת השטרות, המאפשר למחזיק להשלים פרטים מהותיים חסרים. בית המשפט מצטט את *ע"א (מחוזי תל אביב) 2010/05 שחף טקס בע"מ נ' עו"ד פלדמן* ואת *ע"א 377/68 מטע מפעל למזון בע"מ נ' שאול פרל* לקביעה כי שטר שהתקבל ללא שם המוטב המלא אינו שטר שלם ותקף. באופן מכריע, בית המשפט קובע כי **סעיף 19 לפקודת השטרות, כפי שהוא מתפרש בפסיקה, מתיר השלמת מסמך חסר פרטים מהותיים**, ובכך הופך אותו לשטר חליפין. חידוש משפטי זה מאפשר למחזיק בו לאכוף מסמך כזה, בתנאי שמתקיימים תנאים מסוימים. **נטל ההוכחה** עובר לנתבע להוכיח כי התובע לא השלים את הפרטים תוך זמן סביר או בהתאם להרשאה שניתנה. בית המשפט מפנה ל-*CA (Hai) 17742-01-12 Landshut v. פחימה* בהקשר זה. כישלונו של הנתבע להוכיח כי התובע לא מילא את שמו של מקבל התשלום תוך זמן סביר מביא את בית המשפט להניח שהתובע פעל בהסכמה. בית המשפט מנתח בדקדקנות את גרסאותיו השונות של הנאשם לאירועים, תוך הדגשת סתירות והיעדר ראיות תומכות. אלו כוללים: * הנרטיב המתפתח לגבי הגניבה, מטענה כללית לזיהוי אדם ספציפי, מר בהה. * הפער בין מספר ה"שקים" הגנובים (שמונה) לבין מספר השיקים שדווחו למשטרה (שלושה). * אי מסירת תיעוד ממצלמות עסקיות, למרות שנטען שהן תיעדו את הגניבה. * היעדר ראיות התומכות בטענה כי הצ'קים הוכנו מראש עבור חברה בשם "מכונאי". * העיכוב בהגשת התלונה במשטרה ללא תיעוד תומך לנסיבות האישיות צוין כסיבה לעיכוב. * כישלונו של הנתבע לזמן את שווקי אקססוריז כעד, שיכול היה לאשש או לסתור את טענות התובע. גורמים אלה מביאים יחד את בית המשפט למסקנה כי הנתבע לא הצליח להוכיח את טענתו לפגם קנייני בשטרות, בעוד שהתובעת הצליחה להוכיח את מעמדה כמחזיקת ערך. כתוצאה מכך, התביעה התקבלה במלואה.