ת"א 36240-02-20

תקציר

התובע תבע את הנתבע בגין הטעיה טרם חתימת הסכם מכר על חלקת קרקע. התובע טען כי הוא מצוי במצוקה כלכלית והנתבע ניצל את מצבו בכך שהטעה אותו לגבי שוויה האמיתי של הקרקע, מה שהוביל אותו להסכים למכור אותה במחיר נמוך. התובעת ביקשה לבטל את הסכם המכר. הנתבע הכחיש את הטענות וטען כי התובע לא הוכיח את מצוקתו וכי תנאי החוזה אינם הוגנים. בנוסף, טענה הנתבעת כי התובעת טעתה באשר לכדאיות העסקה, דבר שאינו מצדיק את ביטול ההסכם. בית המשפט קיבל את טענת התובע ומצא אותו כנה ועדותו אמינה. השופטת התרשמה מגרסתו של התובע ומצאה כי הוא אכן היה לחוץ כלכלית והוטעה על ידי הנתבעת. טענת הנתבע כי התובע יכול היה לבצע את הבדיקות שלו בעצמו נדחתה מאחר וההטעיה התרחשה ברגע האחרון לפני החתימה. עוד קבע השופט כי הנתבע ידע על התכנית העומדת לצאת לפועל בקרוב, אשר תעלה את ערך הקרקע, אך נמנע מלגלות מידע זה לתובע. זאת ועוד, בית המשפט לא קיבל את טענת הנתבעת בדבר כדאיות העסקה, שכן הטעות נבעה מהטעיה ולא מסיכון שנטל על עצמו התובע. לפיכך פסק בית המשפט לטובת התובעת, ביטל את הסכם המכר והורה לנתבעת לשלם לתובע 300,000 ₪, הפרשי הצמדה, ריבית, החזר שכר טרחה (3,000 ₪) ושכר טרחת עורך דין (50,000 ₪).