רמ"ש 64824-12-23

תקציר

השופט בחן את הבקשה והחליט כי יש לדחות את הערעור. הבקשה הוגשה מכוח תקנה 149(2)(א)(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, החלה על בקשות למתן רשות ערעור בענייני משפחה. השופט מדגיש כי המבקש חוזר על אותן טענות שהועלו בבית משפט קמא, בעוד עמדת המשיב נותרה ללא שינוי מתגובתו גם במישור זה. הבקשה מתייחסת ל"הסכם גישור לפרידה וגירושין" שנחתם במרץ 2018 וקיבל תוקף באפריל 2018. הסכם זה פירט את ההסדרים הנוגעים למזונות ילדים. המבקשת טענה כי החלטת בית המשפט קמא אינה מנומקת וכי אין מקום להגיש את התביעה לשינוי הסדרי מזונות מכוח סעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, שעניינו אכיפת הסכמים. השופטת דחתה טענות אלה והסבירה כי החלטת בית משפט קמא אכן מנומקת וכי התביעה הוגשה כראוי לפי סעיף 7, בהתחשב באופי הבקשה ובהוראות ההסכם. השופטת הדגישה כי התביעה, כפי שנוסחה על ידי התובעת, נועדה לאכיפת תנאי ההסכם וכי התוצאה האופרטיבית – שינוי מזונות – אינה מונעת כניסה לפי סעיף 7. זאת ועוד, הבהירה השופטת כי החלטת בית משפט קמא לא קבעה את שינוי הנסיבות הנטען באופן שונה מאשר בתביעה רגילה לשינוי מזונות. השופט הגיע למסקנה כי החלטת בית משפט קמא נכונה וכי אין עילה להתערב בה. לבסוף, הדגישה השופטת כי הגדרת "שינוי נסיבות מהותי" צפויה להידון במהלך המשפט וכי שיקול דעתו של בית המשפט לפי סעיף 7 לחוק בית המשפט לענייני משפחה משמעותו שגם אם ההחלטה הייתה הולכת לכיוון ההפוך, היא לא הייתה מתערבת.