בג"צ 4919/97

תקציר

תושבי כרמי יוסף, שהיו חברים באגודה השיתופית להתיישבות חקלאית בע"מ, היו מעורבים בסכסוך עם האגודה בנוגע לחברות בהם ולחיובים כספיים. הנושא הובא תחילה לבג"ץ, שהציע להעביר את הסכסוך להכרעת בורר, ושני הצדדים הסכימו. עם זאת, חמש שנים לאחר מכן, משהליכי הבוררות לא הסתיימו, ביקשו העותרים הוראות מבג"ץ. בית המשפט קבע כי אין לו סמכות לתת הוראות בענייני בוררות, שכן הסכסוך שדן בו מלכתחילה אינו עניין אזרחי אלא סוגיה מנהלית. המונח "עניין אזרחי" בהקשר זה מתייחס לסכסוכים כספיים או רכושיים, שלא היה טיבה של העתירה הראשונית. בית המשפט פירש את החוק הרלוונטי, סעיף 79ב לחוק בתי המשפט, יחד עם חוק יסוד: השפיטה, המקנה סמכות שבשיקול דעת לבית המשפט העליון. כתוצאה מכך, הגיע בית המשפט העליון למסקנה כי נתון לו שיקול הדעת להעביר נושאים הקשורים לבוררות לבית המשפט המחוזי, שלו סמכות מיוחדת בעניינים אלה. בית המשפט הדגיש כי פרשנות זו מתיישבת עם מטרת החוק של יעילות ומהירות בדיונים. לפיכך, בקשת העותרים למתן הוראות נדחתה, והצדדים הופנו לבית המשפט המחוזי להמשך הליכים.