ת"א 392/04

תקציר

התיק סובב סביב תביעת רשלנות רפואית לפיצויים לפי פקודת הנזיקין והחוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (גמלת נזקי גוף), התשכ"ד-1964, בשל מצב וגטטיבי ממנו סבל התובע בעקבות אבחנה של דלקת המוח. התובעת טענה כי הנתבעים, בית החולים וצוותו, התרשלו באבחון ובטיפול במצבה, דבר שגרם לנכות קשה. הנתבעים הכחישו את הטענות וטענו להתיישנות. שאלות המפתח היו האם הנתבעים חרגו מסטנדרט הטיפול והאם קיים קשר סיבתי בין הרשלנות הנטענת לבין נזקו של התובע. בית המשפט מצא כי הנתבעים התרשלו באבחון מחלתו של התובע, וכתוצאה מכך נגרם עיכוב של יום אחד בטיפול. עם זאת, בית המשפט הגיע למסקנה כי התובעים לא הצליחו לבסס קשר סיבתי בין הרשלנות לבין מצבו הרפואי של התובע. תביעת הפיצויים נדחתה, שכן הנזק נחשב damnum sine injuria - נזק ללא הפרת החוק. למרות שרשלנות בית החולים נקבעה, היעדר קשר סיבתי גרם לכך שלא קמה זכות לפיצוי. ההחלטה ניתנה מבלי לדון בטענתם המקדמית של הנתבעים בדבר תקופת ההתיישנות, שכן היא מיותרת.