רע"פ 389/06

תקציר

למבקש הוצאו ארבעה צווי זימון בגין עבירות חניה בתל אביב, אותם לא שילם. הוא הורשע בכל ארבע העבירות בבית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב-יפו וערער לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, בטענה כי ההפרות התיישנו משום שאירעו לפני למעלה משנה. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו, והמבקש הגיש בקשה למתן רשות ערעור לערכאה גבוהה יותר. בקשת רשות הערעור נדחתה משום שלא העלתה שאלות מעבר לאינטרסים הספציפיים של הצדדים המעורבים. בנוסף, לגופה של הבקשה לא היה מקום לדיון בגלגול שלישי. טענת המבקש כי לא ניתן להרשיעו בעבירות החניה משום שחלפה למעלה משנה מאז נדחתה גם ביצוען. פסק הדין בתיק קודם, אביב גולדברג נ' מדינת ישראל, הצביעה על כך שהוראות פרק ז' לחוק סדר הדין הפלילי לעניין עבירות קנס עדיפות על פני תקופת ההתיישנות הכללית. יתר על כן, מלשון הסעיף הרלוונטי משתמע כי לא ניתן להגיש כתב אישום לאחר שנה, ולא כי לא ניתן להרשעה. לבסוף, נדחתה אף היא פרשנותו של המבקש לדרישת ההגשה הפיזית בבית המשפט. הדגש, כפי שעולה מתקנה 44ג, הוא על שירותם הראוי של הצווים על הנאשם, ולא על הגשתם הפיזית לבית המשפט. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחתה.