תמ"ש 4069-01-23

תקציר

בית המשפט בחן האם הנתבע הוציא את הקטין שלא כדין ממקום מגוריו הרגיל תוך הפרת זכויות המשמורת של התובע. מקום מגוריו הרגיל של הקטין נקבע להיות באוקראינה, שם לא היה לו קשר לישראל. למרות שהנאשם היה בעל משמורת, לא הייתה כל הסכמה או הסכמה בנוגע להעתקת הקטין או הגירה אל מחוץ לאוקראינה. לפיכך, ההסרה נחשבה בלתי חוקית על פי אמנת האג. בית המשפט בחן גם את טענות הנתבע בדבר חריגים הקבועים באמנת האג, לרבות הסכמה, חריג להשלמה, חריג לנזק ורצון הילד. התנהגותו של התובע לא הצביעה על הסכמה או השלמה עם ההסרה, והנסיבות לא תמכו בטענת הנתבע לוויתור על זכויות. הנזק הפיזי לו טענה הנתבעת עקב המלחמה באוקראינה לא היה די כדי לדחות את התביעה, מה גם שגם אוקראינה וגם ישראל היו במצב מלחמה. הנזק הנפשי שנגרם לקטין עם חזרתו לאוקראינה נבדק באמצעות מומחה שמונה על ידי בית המשפט ועורך דינו של הקטין. חוות הדעת של המומחה והתרשמות עורך הדין תמכו בקיומו של נזק נפשי ונפשי שייגרם לקטין אם יוחזר לאוקראינה, בשל הטראומה שחווה במהלך המלחמה והקשר שלו לאמו ולמשפחתו בישראל. בית המשפט הכיר בקושי לתת משקל מכריע לרצונו של הקטין, שכן הוא סירב לחזור לאוקראינה בשל המלחמה ומצב משפחתו. עם זאת, התרשמותם של המומחה ועורך הדין נשקלה, והתקיימו תנאי החריג לעניין צוואת הילד. בסופו של דבר, נדחתה עתירת התובע להחזרת הקטין לאוקראינה. בית המשפט הורה על קשר יומיומי בין התובע לקטין באמצעות שיחות טלפון או וידאו וביקורים פיזיים אצל התובע באוקראינה פעמיים בשנה. הנתבע חויב בהוצאות משפט, שהתחלקו שווה בשווה בין אוצר המדינה לבין התובע, בגין הוצאת הקטין שלא כדין ופגיעה בזכויות המשמורת של התובע.