ע"א 8918/14

תקציר

המערער, שנפגע בתאונת דרכים בשנת 2002, ערער על פסק דינו של בית משפט קמא בנימוק של פיצוי בלתי הולם. הערעור התמקד במספר ראשי נזקים, בהם הפסדי השתכרות, הוצאות רפואיות, סיוע לצד שלישי והוצאות. המערערת טענה כי בית משפט קמא הקפיא את שכרה, תוך שהוא אינו מביא בחשבון את העלאות השכר המצטברות ומזלזל בנכותה התפקודית. בנוסף, היא תבעה פיצוי בגין הוצאות רפואיות, לרבות טיפולים ותרופות שאינם מכוסים על ידי קופת החולים שלה, וטענה כי פסיקת סיוע לצד שלישי אינה מספקת, בהתחשב בנכותה הרפואית והתפקודית. בתוך כך, בערעורו הנגדי של המשיב נטען לשיעור נכות רפואי נמוך יותר והטיל ספק בבחירתו של המערער בגיל הפרישה. ערכאת הערעור דחתה את הערעור שכנגד, ולא מצאה עילה להתערב בהערכות הנכות של בית משפט קמא או בגיל הפרישה שנבחר. עם זאת, היא קיבלה באופן חלקי את טענות המערער. בית המשפט קבע כי השכר צריך לשקף העלאות שכר הדרגתיות, ופסק 65 אלף שקל נוספים בגין אובדן השתכרות. כן פסק בית המשפט סך של 150,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות בעבר ובעתיד, תוך הכרה בהוצאותיו של המערער ובסבירות לטיפולים עתידיים. בנוסף, פסק בית המשפט סך של 250,000 ₪ עבור סיוע לצד ג', תוך הכרה בתרומתו של בעלה של המערערת אך הכרה בסיועו כגמלה. לבסוף נפסקו למערערת הוצאות משפט בסך 20,000 ₪, אשר כיסו חלק מההוצאות הקשורות למומחים וחוות דעת. בסיכומו של דבר, הערעור העיקרי התקבל באופן חלקי, וכתוצאה מכך נקבע פיצוי נוסף של 485,000 ₪, לצד 74,400 ₪ עבור שכר טרחת עורך דין ומע"מ.