ת"א 25615-07-19

תקציר

המחלוקת היא בין בעלי בתים שכנים בבית משותף, לגבי בנייה על הגג ושימוש בלעדי במחסן. התובעת, המתגוררת בקומה הראשונה, תובעת למנוע מהנתבעת בקומה העליונה לבנות על הגג ולהשתמש במחסן באופן בלעדי, בטענה כי שניהם רכוש משותף. הנתבע הינו בעל היתר בניה וקיבל את הסכמת עמידר (מנהל הרישום) ומעל 75% מבעלי הדירות, לבניית תוספת. עם זאת, התובעת, שרכשה את דירתה על שם הנתבע, טוענת כי הבנייה פוגעת בזכויותיה הקנייניות ומבקשת להפסיקה. בית המשפט פסק לטובת הנאשם. בית המשפט קבע כי התובעת אינה יכולה להתנגד להסכם החוזי בין עמידר לנתבעת, מה גם שהיא הכירה את הבנייה הקודמת על הגג ולא התנגדה אז. התובעת גם לא הביאה ראיות להסכמת בעלי בתים אחרים לתוספת שלה, שנבנתה ללא היתר. בית המשפט הדגיש כי זכויות בנייה אינן זכויות קניין, וזכותה של הנתבעת לבנות על הגג נקבעה לפני שהתובעת רכשה את דירתה. כמו כן, הנתבעת השיגה את ההסכמות הנדרשות, והבנייה החדשה לא תשלול מהתובעת את זכויותיה, שכן הגג יישאר רכוש משותף. באשר למחסן, הגיע בית המשפט למסקנה כי התנהגותה של התובעת לאורך השנים מעידה על הסכמתה לשימוש הבלעדי של הנתבע, מה שהופך את טענתה הנוכחית לטענה של חוסר תום לב. התובעת חויבה לשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 10,000 ₪, בעוד עמידר תישא בהוצאותיה.