בד"מ 16/13

תקציר

פסק הדין דן בכללים שהופרו על ידי עורך דין ביחס לטיפולו בכספי לקוחות. עורך הדין הואשם במספר עבירות משמעת חמורות הקשורות לעיכוב וטיפול בכספי פיקדון, אי דיווח על עסקאות ואי החזקת כספי פיקדון בחשבון פיקדון נפרד. הדיון נפתח בהתייחסות לסוגיה פרוצדורלית מינורית הקשורה לרענון זיכרונו של עד על ידי בא כוח המתלונן, דבר האסור בדרך כלל. השופט מציין את חומרת המעשה אך קובע כי הוא לא השפיע על ההליך. לאחר מכן השופט יורד לגופו של עניין, בוחן את הסעיפים המיוחסים לסנגור הנאשם ומנמק כל מסקנה. בגין האישומים הנוגעים לשיהוי, שליחת יד לקופת הפיקדון ואי דיווח, השופט מוצא את עורך הדין אשם. השופט קובע כי עורך הדין קיבל כספים מהלקוח עבור שתי עסקאות נדל"ן אך לא העביר אותם לבעלים לכאורה של צד ג' וגם לא החזיר את הכספים ללקוח לאחר ביטול העסקאות. היעדר עדותו של הסניגור ואי הצגת כל ראיה שהייתה יכולה לזכות אותו, לצד עדויות מהימנות של המתלונן ועדים נוספים, תורמים למסקנה זו. השופט מוצא את עורך הדין אשם גם בכך שלא החזיק כספי פיקדון בחשבון נפרד, כנדרש בחוק. השופט מדגיש כי עבירות אלו מהוות גם הפרת חובת אמונים ומסירות ללקוח, ופוגעות בכבוד מקצוע עריכת הדין. עם זאת, עורך הדין זוכה מהאישום הנוגע להתנהגות בלתי חברתית כלפי עמית, שכן הראיות מלמדות כי בקשתו של העמית זכתה להתעלמות, שאינה עבירת משמעת. עורך הדין זוכה גם מאשמת העלאת טענות עובדתיות ומשפטיות ביודעו שאינן נכונות, שכן תלונה זו לא הועלתה. ככלל, השופט מסכם כי המתלונן הוכיח את אשמתו של עורך הדין ברוב העבירות ומציע להרשיעו בכל האישומים למעט אלה הקשורים להתנהגות בלתי חברתית וטיעונים עובדתיים. שני חברים נוספים בבית הדין מסכימים עם התוצאה המשפטית והדרך שנעשתה כדי להגיע אליה. עורך הדין נמצא אשם ברוב האישומים ויעמוד בפני שימוע נפרד לענישה.