ע"א 8117/14

תקציר

בפסק הדין קיבל בית המשפט באופן חלקי את הערעור בכך שהכיר בכך שהמערערת הוכיחה המשך עיבוד קרקע במשך 15 שנה, ובכך רכשה זכויות לפי סעיף 78 לחוק הקרקעות העות'מאני. התיק הועבר לבית המשפט המחוזי לבחינה נוספת של סוגיות בלתי פתורות, לרבות תחולתו והשלכותיו של צו תפיסה צבאי וזכאותו של המערער לפיצויים בגין נזקים שנגרמו לו במהלך עקירת יבולים בשנת 2011. בית המשפט מצא כי המערערת עמדה בנטל ההוכחה בכך שעיבדה לפחות 80% מהמקרקעין במשך תקופה משמעותית, הנתמכת בעדויות מומחים ותצלומי אוויר. פסק הדין הדגיש את יחסי הגומלין המורכבים בין דיני הקניין לבין תקנות הכיבוש הצבאי. בית המשפט הדגיש את הצורך לברר האם צו התפיסה הצבאי חל, ומה הפיצויים הראויים, וציין כי בבית המשפט המחוזי התעלמו מיסודות פרוצדורליים חיוניים, כגון היעדר חוות דעת ראויה של מודד. עוד צוין בפסק הדין, כי אילו היו לאביו של המערער זכויות יסוד לפני חקיקת חוק היסוד ברמת הגולן, יכולה להיות עילה לרישום בעלות. פסק הדין נחתם בקריאה לצדדים לחתור להסדר בהתחשב בנסיבות הייחודיות ובהקשר ההיסטורי, דבר המצביע על כך שהרלוונטיות של דיני המקרקעין העות'מאניים במסגרות עכשוויות הולכת ופוחתת. המדינה חויבה לכסות את הוצאותיו של המערער, וההוצאות שנפסקו קודם לכן יוחזרו. השופטת א' חיות והשופטת א' ברון הסכימו עם הממצאים ואימצו את הקריאה לפשרה.