ע"פ 2344/22

תקציר

פסק הדין הנדון קשור לצו חילוט זמני של רכוש המערערים במסגרת תיק הלבנת הון. בית המשפט קבע כי יש לדחות את הערעור על החילוט. ההחלטה מתבססת על שני הסכמים שהושגו בין המערערים לבין המשיבה (המדינה) בשנים 2017 ו-2020, בהם הסכימו המערערים לתפיסת רכושם עד להחלטה סופית בדבר חילוט בתמורה לשחרור רכוש ספציפי. בית המשפט מכיר בהסכמים כחוזים מנהליים, ומכיר בהסכמה שניתנה על ידי המערערים ובמילוי התחייבויותיה על ידי המשיב. בעוד המערערים טענו כי חלוף הזמן ויחסי הכוחות מצדיק בחינה מחודשת של היקף החילוט, בית המשפט מצא כי הנסיבות אינן מצדיקות שינוי במצב הנוכחי. בהסכמים צוין במפורש התנאים והסכמת הצדדים, ובית המשפט לא ראה סיבה לפסול אותם. יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי חלוף הזמן לבדו, במקרה זה, אינו מהווה הצדקה מספקת לשקול מחדש את החילוט, במיוחד בהתחשב בכך ששני הצדדים תרמו לעיכוב ההליך העיקרי וכי המשיב שחרר רכוש כמוסכם. פסק הדין מבהיר כי הסכמת המערערים אינה מקנה "חסינות" קבועה והם רשאים להגיש בקשה לעיון חוזר בחילוט אם יתעוררו נסיבות חדשות או לאחר שחלפה תקופה משמעותית נוספת.