עמ"ש 44496-10-20

תקציר

בפסק דין זה של ערכאת הערעור נבחן הערעור לעומק, תוך שקלול סוגיות ראייתיות שונות, קביעות עובדתיות ופרשנויות משפטיות של בית משפט קמא. ערכאת הערעור הגיעה למסקנה כי נפלו בפסק דינו של בית משפט קמא טעויות ניכרות, המצדיקות התערבות בעיקר בנושאים כגון חישוב מזונות הקטין, חלוקת דמי סעיף והטיפול בהכנסות הצדדים, לרבות קצבת נכות. המחלוקת המרכזית נסובה סביב תשלום מזונות לקטין עד גיל 6 ואילך, שם קבע בית משפט קמא אגרת סעיף עבור הילד בשיעור נמוך לכאורה. המערערת טענה כי בית משפט קמא לא שקל הוצאות בפועל, כמו המשכנתא המהווה חיוב סביר, למרות תוספת על דמי שכירות קודמים. כן נדונו השתק שיפוטי ותום לב, תוך הדגשת חוסר העקביות בטענות המשיב בהליכים קודמים. ערכאת הערעור קבעה כי החל מיום 22.2.2018 על המשיב לשלם מזונות מוגדלים בסך 2,400 ₪ בחודש עבור הקטין עד גיל 6, תוך הכרה בצרכיו החיוניים של הקטין ובתשלום משכנתא הולם. לאחר הגיעו לגיל 6, סכום זה יופחת ל-1,400 שקלים עד שהקטין יגיע לבגרות או יסיים תיכון, עם הפחתה נוספת בכל שנת שירות. דגש משמעותי הושם על הפוטנציאל של המשיב להשתכר יותר ממה שניתן כיום, תוך קריאת תיגר על כל שאננות עם מצבי האבטלה הנוכחיים. בית המשפט התייחס גם לסוגיית קצבת הניידות שקיבל המערער, והציע פרשנויות מורכבות לשאלה האם יש להתחשב בחישוב דמי המזונות, תוך שהוא נוטה שלא להפחית מציפיות ההכנסה של המערערת כפי שהציעה השופטת נ' סילמן בהתנגדותה. בסופו של דבר, הרוב תמך בכך שהעלויות המשותפות הקשורות לטיפול בילד ולחינוכו יישארו מחולקות באופן שווה. המשיב חויב לכסות את הוצאות המשפט של המערער ואת שכר טרחת עורך הדין בסך 3,000 ₪, דבר המשקף עמדה מתקנת חלקית לגבי ההליך הראשוני. פסק הדין פורסם בעילום שם כדי להגן על זהות הצדדים המעורבים.