ת"א 11293/02

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מחלוקת הנוגעת להיקף השירות שמעניקה חברה שאינה עורכת דין ללקוח בנוגע לסיוע בתביעת זכויות רפואיות מהמוסד לביטוח לאומי. התובעת, חברה המתמחה במימוש "זכויותיהם הרפואיות" של לקוחותיה, ביקשה לגבות שכר טרחה מהנתבעת, שנרשמה לשירותיה. עם זאת, הנתבעת טענה כי שכר הטרחה הקבוע עליו הוסכם כבר שולם. בית המשפט נדרש להכריע האם פעילותו של התובע חרגה מגבולות מקצוע עריכת הדין, כהגדרתו בסעיף 20 לחוק לשכת עורכי הדין, המתווה פעולות השמורות אך ורק לעורכי דין. השופטת ניתחה בהרחבה את מעשיו של התובע ומצאה כי הם נוגדים את ייחודו של מקצוע עריכת הדין, בפרט בכל הנוגע לייצוג ומתן ייעוץ משפטי, השמורים לעורכי דין. כמו כן, השופטת הביעה אי נוחות מהמודל העסקי של התובעת, אשר עקף את המגבלות והאחריות הכרוכות במקצוע עריכת הדין, לרבות שיקולים אתיים. כתוצאה מכך, פסק בית המשפט לטובת הנתבעת, דחה את תביעת התובע לשכר טרחה נוסף והורה לתובע לשאת בהוצאות המשפט של הנתבע. ההחלטה הועברה גם ללשכת עורכי הדין לבחינה נוספת של פעילות התובע. ככלל, פסק הדין הדגיש את חשיבות ההגנה על הציבור באמצעות שמירה על גבולות מקצוע עריכת הדין והחובות האתיות הכרוכות בו.