ת"א 43616-03-18

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לתביעה אזרחית שהוגשה נגד תושב הרשות הפלסטינית (המשיב) על ידי תובע ישראלי (המבקש). המבקש לא הגיש את מסמכי בית המשפט, המכונים כתב התביעה, בהתאם לדרישות המפורטות בסעיף 3 לצו החירום. לגופו של עניין, המבקש לא מסר את המסמכים באמצעות נציב הסיוע המשפטי, כאמור בסעיף 3(א), ולכתב התביעה לא צורף תרגום לערבית מאושר על ידי עורך דין ישראלי, כנדרש בסעיף 3(ב). שאלת המפתח היא האם תנאים אלה הם מוחלטים, ואי עמידה פירושה שלא ניתן להכיר באמצאה כחוקית. השופט מגיע למסקנה כי ההסדר בסעיף 3 אינו חד משמעי. מטרת הסעיף היא לסייע לתובעים ישראלים להגיש מסמכי בית משפט על נתבעים פלסטינים, ולא ליצור מכשולים מיותרים. לפיכך, יש לפרש את סעיף 3(א) כמנגנון סיוע ולא כדרישה מחמירה. בנוסף, השופט קובע כי היעדר תרגום לערבית, בנסיבות העניין, אינו פוסל את מסירת המסמכים. ייצוגו של המבקש על ידי עורכי דין ישראלים וההנחה כי הסבירו למבקש את תוכן כתב התביעה, מייתרים את דרישת התרגום. זאת ועוד, טענת המשיב כי המבקש ניהל עימם משא ומתן בסמוך לאחר הגשת כתב התביעה, תומכת בטענה כי המבקש הבין את תוכנו. בסופו של דבר, השופט מורה על דחיית הבקשה וקובע כי על המבקש לשלם את הוצאות המשיב, תוך שהוא מחייב את המבקש להגיש כתב הגנה בתוך 30 יום.