עמ"ה 9025/06

תקציר

פסק הדין דן בפרשנותה של פקודת מס לאופן חישוב הכנסתם של בני זוג וכיצד ניתן לקזז הפסדים. בית המשפט מגיע למסקנה כי לשון הפקודה אינה תומכת בגישתם של המערערים לנכות הפסדים מהכנסתו של בן זוג אחר. מסלולי החישוב הנפרדים והמאוחדים המפורטים בפקודה הם נפרדים ואין לשלבם. בנוסף, בית המשפט אינו מוצא בסיס משפטי לפרשנותם של המערערים בפקודה או בספרות הנלווית אליה. פסק הדין מתייחס גם לתביעות נוספות להכרה בהוצאות כגון הוצאות רכב, הוצאות אש"ל ושכר דירה. בית המשפט קובע כי הסברם של המערערים להוצאות אלה לא היה מספק ולא עקבי, ועל כן טענות אלה נדחות. טענות המשיב בדבר אי השתתפות עצמית בהוצאות הנסיעה לעבודה וממנה. זאת ועוד, בית המשפט קובע כי לא נפגעה זכותם של המערערים לשימוע לפי הפקודה. על אף שהייתה אי הבנה לגבי הליך השימוע, בית המשפט מגיע למסקנה כי אין בטיעוני המערערים כדי לשנות את התוצאה. בסופו של דבר, הערעור נדחה במלואו, והמערערים נדרשים לכסות את הוצאות המשיב. ההחלטה מתקבלת בהעדר הצדדים, ומועד פסק הדין הוא 20 ביולי 2008.