רע"א 8977/12

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור בסכסוך כספי בין חברה המייצרת תנורי חימום ומאווררים לשימוש חקלאי לבין רוכש תנור, מאווררים וסחרחורת. החוב המקורי, משנת 1996, נבע ממכירה לאביו של המשיב, ששיקיו לחברה היצרנית חזרו. הצדדים הגיעו להסכם בכתב שגובש על ידי באי כוחם, לפיו האב והמשיב ישלמו סך של 85,000 ₪ בתשלומים, המותנים בכך שהחברה תתקן את הכיריים בתוך שבעה ימים. ההסכם ברובו לא מומש, מה שהוביל את החברה להגיש תביעה על הפרת חוזה בבית משפט השלום בקריית גת. בית משפט השלום פסק לטובת המשיבים בקובעו כי החיובים שלובים זה בזה ומותנים, ומאחר שהתנור לא תוקן, אין המשיבים אחראים ליתרת התשלומים. החברה ערערה על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, ובמקביל ביקשה לצרף ראיות נוספות התומכות בטענתה כי התנור אכן תוקן. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור ואת הבקשה, בנימוק של היעדר התחייבות ברורה ומפורשת מצד המשיבים לשלם את החוב, והסכים עם קביעת הערכאה הנמוכה יותר כי התנור לא תוקן. לאחר מכן הגישה החברה בקשת רשות ערעור לערכאה גבוהה יותר, בטענה כי פרשנות ההסכם אינה נכונה וכי הערכאות הנמוכות טעו בהטלת נטל ההוכחה. כמו כן, הם ביקשו לבחון מחדש את ההחלטה לדחות את בקשתם לצרף ראיות, בטענה שהיא רלוונטית להוכחת טענותיהם. עם זאת, בקשת רשות הערעור נדחתה, שכן בית המשפט מצא כי פרשנות החוזה אינה מעוררת סוגיה כללית מעבר לתחום המקרה, ופסיקות הערכאות הנמוכות יותר בעניין תיקון התנור היו ממצאים עובדתיים שערכאת ערעור בדרך כלל אינה מתערבת בהם. כמו כן, דחיית הבקשה לצירוף ראיות אושרה אף היא, שכן בית המשפט הסכים כי החברה לא סיפקה סיבה משכנעת לאיחורה בהצגת הראיות האמורות. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחתה במלואה, ללא צו להוצאות, נוכח היעדר תביעה שכנגד.