ת"א 1318/00

תקציר

השאלה המרכזית בפסק דין זה היא האם הסדר הנושים חל על תביעת התובעים. השופט מצדד בנתבעים וקובע כי התובעים, כנושים, הם צדדים להסדר הנושים. לפיכך, הם מנועים מלהגיש את תביעתם מחוץ להסדר. תחילה מפנה השופט את הבמה בהסבר טיבו של הסדר נושים, תוך ציון תכליתו והוראות החוק המסדירות אותו. לדברי השופט, הסדר נושים נועד לשקם חברה ולמנוע ממנה להיכנס לפירוק. ההסדר, המחייב את כל הנושים גם ללא הסכמתם המפורשת, נועד להחליף את הסדרי החזר החוב המעוגנים בדיני הפירוק. היא יוצרת אלטרנטיבה שמיטיבה עם הצדדים המעורבים ולמעשה סוגרת את הדלת בפני תובעים עתידיים. התובעים טוענים כי הם אינם צד להסדר הנושים משלושה טעמים. ראשית, הם מצביעים על החלטתו של סגן הנשיא השופט לויט שלא לעכב את הליכי ההוצאה לפועל, וטוענים כי היא מדירה אותם מהסדר הנושים. שנית, הם מפנים לכתב התחייבות בלתי חוזר החתום על ידי הנתבע השני, בו נטען כי הוא מקנה להם עילת תביעה אישית כנגד הנתבעים. שלישית, הם מפעילים את תקנון הבורסה לניירות ערך בתל אביב, שלטענתם גם מעניק להם עילת תביעה אישית. השופט דוחה כל אחת מטענות התובעים. באשר להכרעה בתיק ההוצאה לפועל, מדגישה השופטת כי היא לא הוציאה את התובעים מהסדר הנושים אלא התייחסה באופן ספציפי לחובה האישי של הנתבעת מס' 2, כפי שהודה על ידו, אשר חרג מתחום ההסדר. השופטת גם דוחה את טענת התובעים בנוגע לתקנון הבורסה, ומסבירה כי הן מתייחסות לחבות עקיפה בגין חוב של אחר, כמו ערב, ולא לחבות אישית ונפרדת. עוד מבהירה השופטת כי כל סתירה בין תקנון הבורסה לבין חוק חדלות פירעון תעדיף את האחרון, שמטרתו להגן על הנושים ולהבטיח שוויון ביניהם. יתרה מכך, השופטת מציינת כי סירובם של התובעים לקיים בוררות בסכסוך ביניהם על פי נהלי הבורסה מונע מהם להסתמך על תקנון הבורסה כעילת תביעה. לבסוף, השופטת מתייחסת לכתב ההתחייבות הבלתי חוזר, ומכירה בו כערבות אישית הפוטרת את המורשים מחובות החברה על פי הסדר הנושים. בהגיעו למסקנה כי התובעים מחויבים להסדר הנושים, דוחה השופט את תביעתם נגד הנתבע, מורה להם לשלם את הוצאות המשפט של הנתבעים, ומציין כי ההפטר אינו מונע מהתובעים להתקשר עם נאמן הסדר הנושים.