חדל"ת 791-04-20

תקציר

המבקשים, הטוענים כי הם עובדי חברה, מבקשים כי תביעות החוב שלהם יאושרו על ידי הנאמן המפקח על הליכי חדלות הפירעון של החברה. עם זאת, הנאמן מכחיש את קיומם של יחסי עובד-מעביד בין המבקשים לבין החברה, וטוען כי הם הועסקו על ידי קבלן שירותים בשם עטא. השופט מצדד בנאמן, וקובע כי המבקשים לא הביאו ראיות מספיקות להוכחת יחסי עובד-מעביד עם החברה. בנוסף, השופט בוחן את מעמדו של עטא ומגיע למסקנה כי הוא היה קבלן עצמאי ולא עובד החברה. לאחר מכן עובר השופט לנתח את טענות המבקשים בנוגע לשלוש תקופות שונות: התקופה שקדמה לצו לפתיחת הליכים, תקופת הביניים שבין הצו למכירת החברה והתקופה שלאחר הסכם המכר. השופטת מוצאת כי טענות המבקשים בגין התקופה הראשונה הן בטרם עת וכי העסקתם בתקופה השנייה והשלישית לא הוכחה. כמו כן, דנה השופטת בטענות נוספות שהעלו המבקשים, כגון חוסר ידיעתם לכאורה על הליכי חדלות הפירעון ודחיית תביעותיהם בשל הסדר הנושים. עם זאת, השופטת דוחה טענות אלה ומדגישה כי הסדר הנושים מחייב את כל הנושים, לרבות המבקשים. לבסוף, השופט מתייחס לשינוי שלא כדין של המבקשים בסעד המבוקש וחוזר ומדגיש כי כל הליך משפטי נגד החברה טעון אישור בית משפט. לפיכך, השופט פוסק נגד המבקשים ומורה להם לשלם את הוצאות הנאמן ושכר טרחת עורך דין.