ע"פ 6359/21

תקציר

בית המשפט בחן את עניינו של משיב שהודה בעבירות אך מאוחר יותר חזר בו מהודאתו בטענה שהיא ניתנה כדי להגן על משפחתו מפני חקירה במשטרה. בית המשפט הגיע למסקנה כי שגה בית המשפט המחוזי בפסיקותיו בנוגע לקבילות ההודאה לפי סעיף 12(א) לפקודת הראיות ולכלל הפסילה החוקתית. הראיות נגד המשיב, לרבות הודאתו וראיות תומכות נוספות, נחשבו קבילות. בית המשפט הדגיש כי התנהלות המשטרה, לרבות יידוע המשיב בדבר השלכות אפשריות על משפחתו, הייתה לגיטימית ואינה עולה כדי כפייה. ההודאה, למרות הכחשה ראשונית, הייתה מפורטת ותואמת את העבירות. בנוסף, ראיות אחרות כגון רישומי תקשורת ועסקאות פיננסיות תמכו בהודאה, ומילאו את הדרישה ל"משהו נוסף" הדרוש כדי לאשש אותה. בית המשפט החליט לקבל את ערעור המדינה, להפוך את החלטת בית המשפט המחוזי, להרשיע את המשיב ולהחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי לצורך מתן גזר הדין. פסק הדין הדגיש את עקרונות הקבילות והתיקון של פגיעה בחופש הרצון, אך לא מצא פגיעה מהותית בזכויות המשיב שיש בה כדי לפסול את הודאתו.