דב"ע 4/98

תקציר

בית הדין הארצי לעבודה קבע כי אין להפר את עקרון היסוד לפיו שובתים אינם מקבלים שכר עבור תקופת השביתה. לפיכך, מעסיקים אינם מחויבים לנהל משא ומתן עם העובדים על ההשלכות הכספיות של שביתה. עם זאת, במקרים נדירים וחריגים, האינטרס של המעסיקים והעובדים כאחד הוא להגיע להסדרים שלאחר השביתה, והיוזמה לכך יכולה לבוא מכל אחד מהצדדים. משא ומתן זה צריך להתנהל בתום לב, מתוך ראייה לעתיד יחסי העבודה, וללא כל טקטיקות לחץ. עוד קבע בית המשפט כי לממונה על השכר סמכות להוציא הנחיות לרשויות המקומיות, בהינתן שהן ישויות משפטיות בעלות זכות ליזום הליכים משפטיים, בנוגע להשלכות של שביתות, אך רק במסגרת סעיף 29 לחוק יסודות התקציב. סמכות זו מאפשרת לו להנחות את הרשויות המקומיות לפרקטיקה המוסכמת והמיושמת עבור כלל עובדי המדינה, על מנת למנוע תפקוד לקוי ולהסיר כל מכשול הקשור לשביתות. סמכויות הנציב בהקשר זה נתונות לביקורת שיפוטית של בית הדין לעבודה. במקרה זה, הנחיות הממונה על השכר לרשויות המקומיות שלא להגיע להסדרים לאחר השביתה עם עובדיהן היו בסמכותו, ולכן הרשויות המקומיות לא נדרשו לאפשר לעובדים להשלים ימי שביתה או להמירו בימי חופשה.