ת"א 9401/07

תקציר

התובע, שסבל ממצב רפואי מורכב שכלל פציעה ברגלו, נעצר ונכלא לעשרה ימים על סמך צו מבוטל. התובע טען כי המדינה אחראית לכליאת השווא שלו ולהחמרת מצבו הרפואי במהלך מאסרו, ודרש פיצויים בסך 500,000 ₪. המדינה טענה כי החסינות העומדת לראש ההוצאה לפועל מגנה עליה מפני אחריות להחלטה לכלוא את התובע. בית המשפט קבע כי המדינה אמנם לא פעלה ב"רשלנות רבתי", אך התנהלות רשויות האכיפה והגבייה הייתה רשלנית, והובילה לכליאת שווא של התובע. לפיכך, המדינה הייתה אחראית לפצות את התובע בגין תקופת מאסר זו, אשר הוערכה על ידי בית המשפט בכ-40,000 ₪. באשר לתביעה להחמרת מצבו הרפואי של התובע, בחן בית המשפט את הקשר הסיבתי בין תנאי מאסרו של התובע לבין הזיהום שנמצא ברגלו לאחר שחרורו. התובע לא הוכיח די הצורך כי תנאי מעצרו או היעדר הטיפול גרמו לעוגמת הנפש. המסמכים הרפואיים וחוות הדעת עליהם הסתמך בית המשפט הראו כי הזיהום התרחש ככל הנראה לאחר שחרורו של התובע מהכלא. זאת ועוד, הימנעותו של התובע מפנייה מיידית לטיפול רפואי לאחר שחרורו עמדה כנגד טענתו. מאחר שהתובע לא הוכיח את הקשר הסיבתי, המדינה לא הייתה אחראית להידרדרות הנטענת במצבו הבריאותי של התובע. לפיכך, תביעת התובע נדחתה, וכל צד יישא בהוצאותיו המשפטיות.