ת"א 49992-10-15

תקציר

פסק הדין דוחה את תביעת התובע כנגד כל הנתבעים בשל מספר סתירות והשמטות בטיעוני התובע ובהגשותיו. ראשית, התובעת טענה לזכויות בנייה בלתי מוגבלות במקרקעין המוחכרים, אך חוזה החכירה למעשה הגביל את הבנייה בהתאם להוראות תב"ע. התובעת גם לא הציגה טיעונים תקפים לדרישת דמי היתר מהנתבעים, שכן החוזה רק חייב את התובעת לבדוק את הבקשות. בנוסף, הזכות להעריך מחדש את דמי החכירה לא בוטלה על ידי היוון האגרות, שכן הנתבעים היו מודעים למגבלות וההסכמים החוזיים נותרו ללא שינוי. פסק הדין מתייחס גם לרישום הזכויות על שם מצפה סופר, תוך ציון פערים בין הזכויות המיוחסות למשאל סופר לבין זכויות החכירה המקוריות, אשר עלולים להוביל למחלוקות עתידיות. הימנעותה של התובעת מגילוי מידע חיוני בדבר הפקעה שהקטינה את שטח הקרקע המוחכרת פגעה בתביעתה לדמי חכירה גבוהים יותר, שכן חוות הדעת של השמאי לא הביאה בחשבון הפחתה זו. מאחר שהתובעת דרשה שכר טרחה גבוה מהמוצדקות, נדחתה התביעה לדמי חכירה. השופטת גם מתחה ביקורת על פרשנותה של התובעת להסכם השיתוף והציעה לכל הצדדים לשבת יחד כדי לפתור את הסכסוך בצורה ידידותית. ככלל, פסק הדין נובע מכך שהתובע לא הכין והגיש את התביעה בצורה לא נכונה, מה שהוביל לדחייתה, ועודד את כל הצדדים לבקש פתרון מחוץ לכותלי בית המשפט.