עמל"ע 12462-08-10

תקציר

הכרעת הדין דנה בתיק ערעור שבו הורשע המערער, עורך דין במקצועו, בעבירות משמעת וביקש לזכות את האישומים נגדו ולהחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי לבחינה מחודשת של העובדות. עם זאת, ערכאת הערעור דחתה את ערעורו, והסכימה עם פסקי הדין הקודמים של בית המשפט המחוזי ובית הדין הארצי כי טענות המערער חסרות תוכן ואינן מעוגנות בעובדות או בראיות. בית הדין מצא כי טענת המערער כי בתי הדין למשמעת גילו יחס עוין כלפיו וכי נרקמה נגדו קנוניה אינה מבוססת. כמו כן, צוין כי התבטאויותיו הבוטות והמעליבות של המערער כלפי המתלוננים, עורכי דין אחרים ומערכת המשפט לא היו ראויות ולא תרמו לעניינו. במקום זאת, הם הפגינו חוסר מקצועיות וכבוד למקצוע עריכת הדין. בית המשפט הדגיש כי החיפוש אחר האמת הוא אמנם חשוב, אך עליו לפעול על פי המתווה הפרוצדורלי שקבע המחוקק. אמונתו של המערער כי דרכו לחקר האמת נחסמה הייתה מוטעית, וניתן היה להתייחס לטענותיו בדבר ליקויים במערכת המשפט בפורומים המתאימים. מאחר שהמערער לא עתר להקלה בעונשו אלא ביקש זיכוי מלא, ובהתחשב בלשונו הפוגענית המתמשכת, לא ראתה ערכאת הערעור סיבה לסטות מהחלטות הערכאות הקודמות. הערעור נדחה, והמערער הוזהר כי כל חזרה על התנהגותו הקודמת תביא להשבת העונש הראשוני.