רע"א 38380-11-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי של פסק הדין, המתמקד בעקרונות משפטיים וחידושים: **ניתוח משפטי של החלטת בית המשפט העליון ברע"א 38380-11-25** החלטה זו עוסקת בסוגיות דיוניות מורכבות הנוגעות למעמדו של מומחה שמונה על ידי בית המשפט במסגרת תובענה ייצוגית, ובפרט, כיצד יש להתייחס לחוות דעתו בשלבים שונים של ההליך. בית המשפט העליון, באמצעות השופט עופר גרוסקופף, דחה את בקשת רשות הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, אשר נסובה סביב אופן סיווגו של רואה חשבון י. אורבך (להלן: "המומחה") וחוות דעתו. **1. מעמדו של המומחה והפרדת שלבי הדיון:** * **העקרון המרכזי:** בית המשפט העליון הדגיש את ההבחנה הדיונית בין שלב הגשת בקשת האישור של תובענה ייצוגית לבין שלב הדיון בתובענה עצמה. החלטת בית המשפט המחוזי, אשר אושרה על ידי בית המשפט העליון, קבעה כי מינוי המומחה והסכמת הצדדים לו, אף אם היו מוסכמות, לא יחייבו את הצדדים בשלב הדיון בתובענה גופה, באופן שימנע מהם להגיש ראיות נוספות. * **סיווג המומחה:** בית המשפט המחוזי, ובעקבותיו בית המשפט העליון, דחה את הניסיון לסווג את המומחה כ"בודק" לפי סעיף 19(ב) לחוק תובענות ייצוגיות, שכן תנאי הסעיף (קיומו של הסדר פשרה) לא התקיימו. כמו כן, נדחתה האפשרות לראותו כ"מומחה מכריע" ללא הסכמה מפורשת. למעשה, נקבע מעמדו כ"מומחה מטעם בית המשפט שמונה בהסכמה", אך לא מעמד מחייב יותר מכך בשלב הדיון בתובענה גופה. * **חידוש דיוני:** החידוש המרכזי בהחלטה הוא קביעת בית המשפט כי גם כאשר הצדדים מסכימים על מינוי מומחה מטעם בית המשפט, הסכמה זו אינה בהכרח חלה אוטומטית על שלב הדיון בתובענה גופה, אלא אם כן הוסכם כך במפורש. הסכמה על מינוי מומחה בשלב בקשת האישור אינה גוררת בהכרח שהמומחה יהיה מחייב או שימנע הגשת ראיות נוספות בשלב מאוחר יותר. הדבר נתון לשיקול דעת בית המשפט הדיוני, בהתאם לנסיבות. **2. מעמד חוות דעת המומחה בשלבים שונים:** * **שלב בקשת האישור:** בשלב זה, חוות דעת המומחה מהווה חלק מחומר הראיות, וייתכן שייוחס לה משקל משמעותי, ואף משקל מכריע, לצורך הכרעה בבקשת האישור. * **שלב הדיון בתובענה גופה:** בשלב זה, בית המשפט קמא (והעליון אישר) קבע כי לא ניתן עוד לראות במינוי המומחה כמוגבל את יכולת הצדדים להגיש ראיות וחוות דעת מטעמם. תקנה 130(ג)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי (ותקנה 88(ד) החדשה) קובעת כי הסכמה על מינוי מומחה מטעם בית המשפט תראה כהסדר דיוני שבו לא יוגשו חוות דעת מטעם בעלי הדין, אלא אם כן קבע בית המשפט אחרת. * **שיקול הדעת השיפוטי:** בית המשפט העליון הדגיש את שיקול דעתו הרחב של בית המשפט הדיוני בעניינים אלו. גם אם הצדדים הסכימו על מינוי המומחה, בית המשפט רשאי (ובמקרים מסוימים אף ראוי) לסטות מברירת המחדל הקבועה בתקנות, במיוחד כאשר הדבר נובע מהמעבר בין שלב בקשת האישור לשלב הדיון בתובענה גופה, ובהינתן שההסכמה המקורית לא התייחסה במפורש לשלב זה. **3. היבטים הנוגעים להליך ייצוגי:** * **התמודדות עם ראיות:** ההחלטה מדגישה את האופי הייצוגי של ההליך כגורם רלוונטי בשיקול הדעת השיפוטי. המעבר משלב בקשת האישור לשלב הדיון בתובענה גופה, בו רף ההוכחה גבוה יותר, מצדיק, לשיטת בית המשפט, סטייה מברירת המחדל של אי-הגשת חוות דעת מטעם הצדדים. * **המלצה לעתיד:** בית המשפט העליון המליץ לעתיד, כי במקרים של הסכמה על מינוי מומחה, ראוי שהצדדים יסכמו מראש את המעמד שיוקנה לחוות הדעת גם בשלב הדיון בתובענה גופה, ויביאו זאת לידי ביטוי בהחלטת המינוי. **4. הסתרת ראיות:** * **השפעה מוגבלת בשלב זה:** בית המשפט דחה את טענת התובעת המייצגת לפיה יש להגביל את זכותה של הנתבעת להגיש ראיות נוספות בשל הסתרת נתונים מרו"ח אורבך. נקבע כי עמדה זו לא נדחתה באופן סופי, וההכרעה בטענות אלו, ובנפקות המשפטית של הסתרת מידע, נדחית לסיום ההליך, לאחר שתתברר תשתית עובדתית מלאה. **סיכום:** ההחלטה מדגישה כי הסכמה דיונית על מינוי מומחה מטעם בית המשפט, גם אם מחייבת בשלב מסוים, אינה בהכרח "כבלת" שאין ממנה מנוס בשלבים מאוחרים יותר של ההליך, במיוחד בהליכים מורכבים כמו תובענות ייצוגיות. בית המשפט מכיר בחשיבות שלב הדיון בתובענה גופה, בו נדרש רף ראייתי גבוה יותר, ונותן לגיטימציה לסטייה מברירת המחדל התקנית (אי-הגשת חוות דעת צדדים) כאשר הדבר מוצדק מבחינה מהותית ודיונית, וזאת במסגרת שיקול הדעת השיפוטי. ההחלטה משקפת איזון בין הצורך ביעילות דיונית, קידום הסכמות, לבין הצורך להבטיח הליך הוגן ומתן הזדמנות נאותה לכל צד להציג את ראיותיו בשלבים הרלוונטיים.