בש"א 6439/13

תקציר

במקרה דנן, ערעורו של המערער נדחה לאחר שהרשם סירב להאריך את המועד האחרון להגשת ערעור על החלטה קודמת של בית המשפט המחוזי. המערער הגיש תחילה את הבקשה באיחור, תוך שהוא מציין את מצבו הרפואי של בא כוחו היחיד כסיבה לעיכוב. עם זאת, הרשם לא מצא הצדקה מספקת להארכה, וציין את היעדר הפעולה הפרוצדורלית של המערער במועד בעקבות החלטת בית המשפט המחוזי שדחה את תביעתו משנת 1998. הרשם קבע כי המחלה היוותה רק חלק מתקופת השיהוי וכי המערערת לא פעלה בשקידה גם לאחר שהגישה בקשה להארכה. עוד ציין הרשם כי הומלץ למערערת לפתוח בהליך חדש במקום לנסות להחיות את הישן. לפיכך, סווג הערעור כטעון חופשה, ולמערער ניתנה האפשרות להגיש בקשה מתוקנת בתוך עשרה ימים. בית המשפט הדגיש את שיקול הדעת הרחב הנתון לרשמים בעניינים אלה, והצביע על התערבות רק במקרים חריגים, שלא כך היה. טענות המערערת, לרבות עצתם לכאורה של אנשי בית המשפט וההשלכות הכספיות של יציאה לדרך חדשה, לא היו משכנעות דיין כדי לשנות את ההחלטה. לפיכך, הערעור נדחה, אם כי המערער שמר לעצמו את האפשרות לתקן את בקשתו למתן רשות ערעור, ללא הארכה נוספת אלא בנסיבות חריגות. בית המשפט לא פסק הוצאות.