בג"צ 393/18

תקציר

אזרח ישראלי השוהה דרך קבע במדינה זרה, במקרה זה אוסלו שבנורבגיה, אינו זכאי לקבל תעודת זהות ישראלית חדשה לאחר שאיבד את זו שהונפקה לו קודם לכן. סירובה של רשות האוכלוסין וההגירה להנפיק תעודת זהות חדשה מוצדק על פי סעיף 24 לחוק מרשם האוכלוסין, הקובע כי תושב חייב להיות "בישראל" כדי לקבל תעודת זהות, דרישה שהעותר אינו ממלא. בית המשפט מכיר בעמדת הרשות כסבירה, מאוזנת ונטולת בירוקרטיה מיותרת, מה גם שדרכון ישראלי יכול להספיק לצורכי זיהוי, לרבות במהלך ביקורים בישראל. פסק הדין, שניתן על ידי השופט אלכס שטיין, מדגיש את ההבחנה בין אזרחים ישראלים המתגוררים במדינה לבין אלה שאינם תושבי המדינה, כאשר הקטגוריה האחרונה אינה זכאית לתעודת זהות. ההחלטה התקבלה פה אחד בין השופטים, בהם השופט י' עמית והשופט י' וילנר, שהסכימו ביניהם. פסק דין זה מדגיש את הוראות החוק הספציפיות הנוגעות לתעודות זהות, המחייבות הן אזרחות והן נוכחות פיזית בישראל, ומחזק את שיקול דעתה של הרשות בסירוב לבקשות לתעודות זהות של אנשים שמרכז חייהם בחו"ל.