בש"מ 8897/13

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על החלטת הרשם הנכבד. ערעור זה מתייחס לבקשה להארכת מועד לערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בחיפה בנושא ארנונה. העתירה המקורית, שהוגשה על ידי המשיב, ביקשה לבטל את דרישת המערערת לחייב בארנונה. עם זאת, פסק דינו של בית המשפט המחוזי העדיף את המשיב והורה למערערת למסור חיוב מעודכן בתוספת ריבית. לאחר מכן ביקש המערער מבית המשפט לתקן פסק דין זה, אך נדחה. בהמשך לכך, הגישה המערערת הודעת ערעור ובקשה להארכת מועד, אשר נדחו שתיהן על ידי הרשם, בנימוק שהמערער לא הוכיח נסיבות מיוחדות, וכי הבקשה להארכה הוגשה שלא במועד. החלטת הרשם התבססה על כך שהמערער לא סיפק סיבה מספקת לעיכוב, וכי עניינו של המשיב בסופיות פסק הדין גבר על רצונו של המערער להאריך את תקופת הערעור. לאחר מכן הביא המערער את המקרה בפני ערכאת הערעור, וטען כי הרשם לא שקל נסיבות מסוימות. עם זאת, בית המשפט לערעורים אישר את פסק דינו של הרשם, והסכים כי המערער לא הציג טיעון משכנע לקבלת הבקשה המאוחרת, וכי האינטרסים של המשיב בהשארת פסק הדין כסופי גוברים על אלה של המערער. משכך, הערעור נדחה, מה שמחזק את החלטת הרשם הנכבד.