ב"ל 32033-06-20

תקציר

התובע, פקיד תביעות ופקיד קבלה מטעם המוסד לביטוח לאומי, הגיש תביעה בגין פגיעה בעבודה בשנת 2018, בטענה כי עבודתו גרמה לו לפתח צרידות. הנתבע, המוסד לביטוח לאומי, דחה את התביעה. התיק הגיע לבית המשפט, שם טען התובע כי הסביבה הרועשת במקום עבודתו אילצה אותו להרים את קולו, וכתוצאה מכך נגרמו לו מיקרוטראומה למיתרי הקול. לטענת התובע, הוא היה צריך לדבר בקול רם כדי להישמע בגלל הרעש, וההשפעה המצטברת של פציעות קלות אלה גרמה לצרידותו. הנתבע טען כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה וכי עבודתו לא גרמה לפגיעה. בית המשפט בחן פסקי דין קודמים בנושא פגיעות במיתרי הקול ואת תיאוריית המיקרוטראומה. נמצא כי התובע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיו בדבר אופי והיקף מאמציו הקולניים בעבודה. האווירה בחדר ההמתנה אכן הייתה רועשת, אך עבודתה של התובעת דרשה טון דיבור נינוח ושירותי. בית המשפט לא השתכנע כי עבודתה של התובעת כללה תדירות ומשך מספיקים של שיחות קוליות מוגבהות כדי לגרום למיקרוטראומה. כמו כן, עבודתה של התובעת הייתה מגוונת, לרבות פעילויות מעבר לשיחה עם המבוטחים. בית המשפט הגיע למסקנה כי ראיות התובע אינן תומכות בשימוש חריג בקולו מעבר לדיבור רגיל, שהוא דרישה לביסוס מיקרוטראומה. לפיכך, התביעה נדחתה. לשני הצדדים הייתה הזכות לערער על פסק הדין בתוך 30 יום.