ת"פ 68027-03-18

תקציר

הנאשם הואשם בתשעה אישומים שונים של ביצוע עבירות במהלך שנה באמצעות חדירה למכשיר הקלטה מרוחק לצורך איתור תכנים אינטימיים. בית המשפט נעתר לבקשת התביעה להבחין בין מתחמי הענישה בין האירועים שהתרחשו בבתים פרטיים לבין אירועים שהתרחשו בבתי עסק. הראשונים נחשבו חמורים יותר, שכן הם הפרו את תחושת הביטחון האישי וערערו את הרעיון של הבית כמבצר. אלה האחרונים נתפסו כפגיעה פחותה בפרטיות. השופט קבע את טווח הענישה לכל מתחם: האישומים הראשון והשמיני, הנוגעים לעסקים, נשאו עונש של 10 עד 24 חודשים; האישומים השני, השלישי, הרביעי, השישי, השביעי, התשיעי והעשירי, הנוגעים למגורים פרטיים, נעו בין 20 חודשים ל-40 חודשים; והאישום החמישי, שכלל התקנת מצלמות נסתרות, נקבע למספר חודשים עד שנה. לאחר מכן שקל השופט את היעדר עברו הפלילי של הנאשם, את קבלת האחריות שלו ואת התקדמותו הטיפולית, והציב את עניינו בקצה הנמוך ביותר של טווחי הענישה. תוך הכרה בחשיבות השיקום, העדיף השופט את העיקרון המנחה של הלימות, את הצורך בהרתעה כללית ואת חומרת העבירות. בסופו של דבר נגזרו על הנאשם 15 חודשי מאסר בפועל בגין מתחם המגורים, 8 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים בגין מתחם העסקים, 4 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים בגין עבירת המצלמה הנסתרת ופיצוי לנפגעים בסך 55,000 ₪.