בש"פ 9616/07

תקציר

הכרעת הדין הנדונה היא ביחס לרכב שנתפס, אשר שימש לביצוע עבירה, וכן הינו בבעלותו (או בבעלותו החלקית) של בן זוגו של המערער, אשר נעצר בגין חטיפה וסחיטה. הרכב נתפס על ידי המשטרה כראיה, והמערער ביקש להחזירו. בית משפט השלום נעתר לבקשה בכפוף לתנאים מסוימים, שבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו קיבל באופן חלקי, והפחית את הערבות הכספית הנדרשת. לאחר מכן הגישה המערערת רשות ערעור על החלטה זו, בטענה כי לא ניתן לחלט את הרכב שכן הוא רשום על שמם, וכי לא ניתן לתפוס את חלקם ברכב. בתוך כך, טען המשיב כי יש לבחון את הבעלות על פי הבעלות המהותית, וכי אכן ניתן לחלט את הרכב, גם אם היה בבעלות משותפת. המקורות הנורמטיביים לתפיסת החפץ הנדון הם סעיפים 32 ו-34 לפקודת סדר הדין הפלילי, המאפשרים תפיסת חפצים העשויים לשמש ראיה, או שניתן לחלטם לאחר הליכים משפטיים. במקרה זה, התפיסה הייתה חוקית, שכן למשטרה היה יסוד סביר להניח כי בוצעה עבירה באמצעות הרכב, ובית המשפט הורה על שחרורו בתנאים מגבילים, לרבות ערבות כספית. השופט קבע כי החלטת בית המשפט המחוזי לשחרר את הרכב, תוך התחשבות בשיקולים הרלוונטיים, יצרה את האיזון הנכון בין סכנת הפגיעה במטרת התפיסה לבין הפגיעה בזכות הקניין של המערער, ועל כן נדחתה בקשת רשות הערעור. עם זאת, בהתחשב בנסיבותיו האישיות של המערער, הופחתה הערבות הכספית מ-10,000 ל-5,000 ₪.