ת"א 75866-07-19

תקציר

השופט פסק לטובת תביעת הנזיקין של התובע כנגד נתבעים 1 ו-2, ודחה את התביעה נגד נתבעים 3 ו-4. התובע לא נחשב ל"משתמש" ברכב המעורב באירוע, אלא להולך רגל. השופט הגיע למסקנה זו לאחר שבחן את הפסיקה הרלוונטית בנושא הגדרת "שימוש" ברכב ויישומה על עובדות המקרה. עוד קבע השופט כי הרכב לא חנה במקום אסור המהווה סיכון לתנועה, ולכן לא חלה חזקת האחריות השנייה לפי סעיף ההגדרות. רכבו של התובע לא חנה שלא כדין ולא גרם לתאונה. התאונה הייתה באשמתו הבלעדית של הנתבע 1 שפגע בתובעת בעת שנסע לאחור ולא הבחין בה. לאחר מכן פסק השופט את נזקי התובע. התובע סבל מנכות קבועה בשיעור של 10% בעקבות התאונה והיה זכאי לפיצוי בגין אובדן השתכרות, בעבר ובעתיד. השופט פסק לה סך של 102,280 שקל בגין אובדן השתכרות, בהתחשב בחובתה להפחית נזקים ובעובדה שכושר ההשתכרות שלה לאחר התאונה היה למעשה גבוה מבעבר. כמו כן נפסקו לתובע 13,000 ₪ עבור תשלומי פנסיה נוספים, 15,000 ₪ עבור עזרה שנדרשה מאחרים בעבר ובעתיד, 6,000 ₪ עבור הוצאות רפואיות ונסיעות ו-19,525 ₪ עבור נזק לא ממוני. סך הנזק שנפסק לתובע עמד על 155,800 ₪. סכום זה יופחת מהפיצוי שהתקבל מהמוסד לביטוח לאומי, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה ממועד התשלום ועד למתן פסק הדין. כמו כן נפסקו לתובע הוצאות משפט בשיעור של 13% בתוספת מע"מ והחזר הוצאות בסך 600 ₪ בגין הוצאות עדים. הנתבעים 1 ו-2 חויבו לשלם לנאשמים 3 ו-4 שכר טרחת עורך דין בסך 7,000 ₪.