פ"א 63761-11-18

תקציר

הערר מתייחס למחלוקת על היתר בנייה. המערערת טענה כי ההיתר שניתן על ידי המשיב אישר שימושים ובנייה שאינם תואמים את תכנית המקרקעין החלה, ועל כן דינו להתבטל. עם זאת, בית המשפט מצא כי ההיתר עולה בקנה אחד עם תכנית בש/ב/90ג שייעדה את הקרקע ל"מוסדות", שיכולים לכלול אולמות ואולי מרפאות. בית המשפט אישר את קביעתו של בית משפט קמא כי ההיתר ניתן כדין לשימוש באולמות, וכי ניתן לבצע הפרדה בין חלקים שונים של המבנה ולהפוך את ההיתר לתקף. בנוסף, ציין בית המשפט כי טענת המערערת בדבר בנייה עד גבול המגרש לא הוצגה בפני בית משפט קמא ולפיכך לא ניתן לדון בה בערעור. יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי הכלים המנהליים שבדיני התכנון והבנייה אינם מתאימים למקרה הנוכחי, והציע כי הליכים אזרחיים או פליליים יהיו מתאימים יותר. בסופו של דבר, הערעור נדחה, ובית המשפט לא פסק הוצאות למי מהצדדים בשל המורכבות המשפטית הכרוכה בכך. פסק הדין ניתן שלא בנוכחות הצדדים, והמזכירות הונחתה לשלוח את פסק הדין לבאי כוחם.