רע"א 6216/21

תקציר

במקרה דנן, ביקש המבקש רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה, אשר דחה ניסיון לערער על קביעות הנכות של הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי בנוגע למשיב שנפגע בתאונת דרכים בשנת 2016. למשיב נגרמו פציעות מרובות והוא נקבע על ידי הוועדה הרפואית כבעל אחוזי נכות ספציפיים: 25% נוירולוגית, 30% הפרעה קוגניטיבית מוחית ו-15% אורתופדית. מבטחת רכבו של המשיב ניסתה להציג ראיות הסותרות שיעורי נכות אלה וביקשה מבית המשפט למנות מומחים מטעמה. טענת המבקש הייתה כי הוועדה לנכות מעבודה לא שקלה כראוי את עברו הרפואי של המשיב וציינה סתירות בין ממצאי הוועדה לנכות מעבודה לבין הערכות ועדה אחרת. עם זאת, בית המשפט המחוזי קבע כי לא השגחה לכאורה ולא סתירות מצדיקות התרת ראיות סותרות, והדגיש כי שיעורי הנכות משקפים הערכות שונות של אותם ממצאים רפואיים. בית הדין קבע כי הוועדה לנכות מעבודה הייתה מודעת להיסטוריה הרפואית הקודמת של המשיב ובחרה במודע שלא להפחית את אחוזי הנכות בשל כך. נוכח היעדר פגם משפטי משמעותי או מידע עובדתי חדש, נדחתה בקשתו של המבקש, בטענה כי ערעורים מסוג זה מותרים רק במקרים נדירים וחריגים. יתר על כן, הצגת ראיות סותרות תפגע ביעילות הפרוצדורלית, בניגוד לכוונת הדין הרלוונטי. לפיכך, הערעור נדחה, ולא נפסקו הוצאות בשל היעדר מענה נדרש.