תאד"מ 39506-12-21

תקציר

התיק סובב סביב מצבר רכב שגרם לכאורה לשריפה, וכתוצאה מכך נגרם נזק לתובעים. השאלה המרכזית היא האם התובעים יכולים להוכיח שהשריפה מקורה בסוללה, טענה שהופרכה על ידי הנתבעים. בית המשפט מוצא כי התובעים לא הביאו ראיות מספיקות לתמיכה בטענתם. העד המרכזי מטעמם, סמל אבוחצירא, הבהיר כי תפקידו היה לקבוע את מיקום פרוץ השריפה ולא את סיבתה, ועדותו לא קבעה באופן סופי את מקור השריפה. יתר על כן, השמאי המומחה מטעם התובעים הודה כי חוות דעתו התמקדה בנזק, והוא אינו מהנדס חשמל, מה שהגביל את מומחיותו. לעומת זאת, המומחה מטעם הנתבעים, מר סלוצקי, סיפק חוות דעת מפורטת ועדות התומכות בטענה כי הסוללה נותרה שלמה ולא הייתה מקור השריפה. גם ראיות הווידיאו שהוצגו תמכו בטענה זו. עוד ציין בית המשפט כי התובעים פגעו ביכולתם של הנתבעים לבצע בדיקות משלהם על הסוללה, דבר שגרם לקשיים ראייתיים להגנה. גם אם בית המשפט היה מקבל את העובדה שהתובעים הוכיחו את מקור השריפה בסוללה, הם לא הצליחו להוכיח את רשלנות הנתבעים. התובעים טענו כי התקנת סוללת 55 אמפר, במקום 62 אמפר כפי שהמליץ היצרן, הובילה לטעינת יתר ולשריפה. עם זאת, שלושת העדים – נאשם מס' 1, נציגו של נאשם 2, ומר סלוצקי – העידו כולם כי התקנת סוללה בעלת אמפר מעט נמוך יותר לא תגרום לבעיות או לשריפות. גם הנתבע מס' 1 טען כי הזהיר את התובע מס' 1 מפני בעיות חשמל אפשריות, אך טענה זו נדחתה. יתר על כן, פער הזמנים המשמעותי בין התקנת המצבר לבין השריפה – כארבעה חודשים – יחד עם היסטוריית הטיפול ברכב, מנתקים את הקשר הסיבתי בין שני האירועים. הימנעותם של התובעים מהמצאת מסמכים ועדים קריטיים מחלישה עוד יותר את טענותיהם. לאור האמור לעיל, השופט פוסק לטובת הנתבעים, וקובע כי תביעת התובעים נכשלת במספר סעיפים. התובעים חויבו בהוצאות עורכי הדין של הנתבעים, בסך 12,000 ₪.