ערר 100/07

תקציר

מדובר בפסק דין בערעור על החלטת שמאי מכריע בעניין פיצוי חלקות קרקע בבעלות התובעת, שאדמתה הופקעה בעקבות תכנית שפורסמה בשנת 1990 ושינתה את ייעוד החלקות לצורכי כביש, ייעוד ועיצוב נוף. המערערת ביקשה להאריך את המועד האחרון לתביעת פיצויים, אשר אושר, ולאחר מכן הגישה תביעה. השמאי המכריע החליט כי החלקות סבלו מירידת ערך ופסק פיצויים, אך לא לקח בחשבון שתי תכניות שיש בהן פוטנציאל להקטין את הנזק – תכנית 3365, שאושרה שנה וחצי לאחר התכנית הפוגעת, ותמ"א 8336, שאושרה לאחר מתן השומה המכרעת. ועדת הערר הסכימה עם המערער כי היה על השמאי המכריע לשקול את תכנית 3365, והורתה להחזיר את התיק לשמאי המכריע לצורך הכרעתו בסוגיית ההשבחה הנובעת מתכנית זו. עם זאת, הוועדה דחתה את הטענה כי יש להתחשב בתכנית 8336, שאושרה לאחר השומה המכרעת, שכן השמאי המכריע לא שגה בכך שלא שקל אותה. עוד קבעה הוועדה כי סכום הפיצוי אינו מחייב תוספת מע"מ, וכי בקשת התובע לפיצויים עונשיים אינה מוצדקת. ככלל, הערעור התקבל באופן חלקי, והתיק הוחזר לשמאי המכריע להמשך הערכה לגבי השפעות תכנית 3365 על שווי המגרשים.