עמ"ת 52330-07-11

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פרי ערעור על החלטה לשחרר את המשיב, תושב השטחים, עד למשפט. המשיב הואשם בשורה של עבירות, בהן זיוף, שימוש במסמך מזויף, הפרעה לשוטר ושהייה שלא כדין. המערער טען כי מגוריו של המשיב ברשות הפלסטינית, בשילוב עברו הפלילי ואופי האישומים, מהווים עילה למעצרו. עם זאת, קצין השיפוט שדן בערר, כב' השופט גד ארנברג, קבע כי בנסיבות העניין אין צורך במעצר, ובלבד שמתקיימים תנאי שחרור מחמירים. תנאים אלה כללו פיקדון כספי משמעותי, ערבויות צד ג' וערבות עצמית של המשיב. קצין השיפוט הכיר בשהייתו הבלתי חוקית של המשיב בישראל ובהרשעותיו הקודמות, והדגיש כי החשש מפני בריחה הוא לגיטימי בשל האישומים התלויים ועומדים ועונש מאסר על תנאי. עם זאת, אישר השופט ארנברג את החלטת בית המשפט קמא והטיל עליו תנאי שחרור מעט מחמירים יותר. המשיב נדרש לשלם פיקדון כספי גבוה יותר ולהעמיד ערבויות צד ג' גבוהות יותר. קצין השיפוט הדגיש את הצורך לאזן בין סכנת הבריחה לבין זכותו של המשיב לחירות, והגיע למסקנה כי התנאים המתוקנים מבטיחים את הופעתו בבית המשפט תוך גרימת נזק מופחת ממעצר. פסק הדין הדגיש את חריגות הנסיבות והזהיר כי הפרות נוספות עלולות להוביל למעצר. פסק דין זה מדגיש את השיקול הזהיר הן של שלום הציבור והן של חזקת החפות בהליך הפלילי הישראלי.