המ"ש 1172-09-22

תקציר

בית המשפט דחה בקשה להארכת מועד המשפט בגין שני דוחות נפרדים על עבירות תנועה מיום 19.5.2020 ו-19.10.2020, בהתאמה, בגין חריגה מהמהירות המותרת. המבקש טען כי מעולם לא קיבל את הדוחות אלא רק נודע להם באמצעות הודעה מהמרכז לגביית קנסות. עם זאת, המשיב התנגד לבקשה וקבע כי הדו"חות שולמו, דבר המהווה הודאה באשמה. בית המשפט בחן את הבקשה לפי הוראות סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי, ובחן האם הייתה סיבה מוצדקת לעיכוב ואם ייגרם עיוות דין אם הבקשה תידחה. השופט קבע כי חששו של המבקש מפני עיוות דין אינו משכנע, במיוחד בכל הנוגע לטענתם בדבר חוסר מהימנות הראיות במצלמת א-3. כמו כן, חל שיהוי ניכר של 10 חודשים בהגשת הבקשה, אותו לא הצליח המבקש להסביר. בית המשפט שקל גם את תשלום הדוחות, שעל פי החוק נחשב להודאה באשמה. בהכרעה בעקרון סופיות הדיון, הדגישה השופטת כי עמידת הציבור במועדים פרוצדורליים מקדמת את הסדר הציבורי ואת היעילות בעשיית צדק. בסופו של דבר, הבקשה נדחתה, שכן השופט לא השתכנע בעיוות דין פוטנציאלי כלשהו והעדיף את האינטרס הציבורי בקיום מועדים פרוצדורליים. ההחלטה התקבלה בהיעדר שני הצדדים, כאשר השופט סבר כי אין צורך בדיון בתיק זה.